מטיילי טבריה בע"מ נ' שירותי רכב בדרכים בע"מ

החלטה

1.בפניי בקשה למחיקת התביעה על הסף מחוסר סמכות מקומית בהתאם לתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

2.התובעת הגישה תביעה כספית כנגד הנתבעת על סך של 23,200 ₪. על פי הנטען בכתב התביעה התובעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי הסעות מאוגדות בכל רחבי הארץ, כשנקשרה התובעת עם הנתבעת בהסכם לביטוח שמשות רכב שמספרו 67-289-68 (להלן: "הרכב").

3.לטענת התובעת, בתאריך 01.09.10 נגרם נזק לשמשה האחורית ברכב בעקבות אירוע שלא ידועות לה נסיבותיו.

4.הנתבעת טענה בבקשתה כי המשיבה לא ביססה את סמכותו המקומית של בית משפט זה לדון בתובענה. כן טענה שיש למחוק את התביעה על הסף בשל העדר יריבות או העדר עילת תביעה, כשלטענת הנתבעת אין כיסוי לשבר שמשות נשוא כתב התביעה על פי הוראות סע' 6(3) בפרק כיסוי שבר שמשות-חריגים- בכתב השירות, שם לא ניתן כיסוי לשמשות מסוג זה של הרכב נשוא כתב התביעה.

5.בנוסף טענה הנתבעת כי היה על התובעת להגיש את תביעתה במחוז חיפה, כשמקום מושבה של הנתבעת הינו בעיר חיפה. יתרה מכך בסע' 12 לכתב השירות הוסכם על סמכות מקומית לבית המשפט בעיר חיפה.

6.יתרה מכך, מקום עסקיה של הנתבעת הינו העיר חיפה, כך שעל פי תקנה 3(א1) לתקסד"א היה מקום להגיש את התביעה למחוז חיפה.

7.התובעת התנגדה לבקשה, וטענה כי הסמכות המקומית מוקנית לבית משפט זה מאחר ומדובר בנתבעת אשר נותנת שירותי ביטוח לשמשות, וסניפיה נמצאים בכל רחבי הארץ, כמו כן ההתחייבות נעשתה בטבריה והתשלום בעניין התחייבות זו נעשה גם בטבריה.

8.התובעת טענה כי יש לפסול את הוראות כתב השירות בעניין הסמכות הייחודית בהיותו תנאי מקפח בהסכם אחיד.

9.לעניין הטענה ביחס להוראות סע' 6(3) בפרק כיסוי שבר שמשמות- חריגים, הרי בפי התובעת טענות לעניין זה, שאין לדון בהם בשלב מקדמי זה.

10.אין מחלוקת כי מסכת היחסים בין הצדדים הוסדרה בהסכם שהינו "כתב השירות", כשבסעיף 12 להסכם הוסכם ונקבע כי: "כל מחלוקת שתתגלה בין הצדדים תיושב אך ורק בביהמ"ש בעיר חיפה" .

11.על פי סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים חזקה היא כי "תנאי המתנה על הוראות דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר סכסוך" הינו תנאי מקפח.

יחד עם זאת, אין זו חזקה שלא ניתנת לסתירה, כשהמבחן המכריע בעת בחינת חזקה זו הינו מבחן ההרתעה מפני שימוש בזכויות. בענייננו, אין המדובר בצרכן פרטי אלא בלקוח עסקי, כשבנסיבות מעין אלו יש לכבד את תניית השיפוט, שכן ההיבט הצרכני מתגמד לנוכח נתון זה (ראה לעניין זה פסק דינה של כב' השופטת מירית מי-דן ב-ת.א. (י-ם) 8862/09 מירס תקשורת בע"מ נ' ציר הסעות ותיור בע"מ).

היות ומדובר בצרכן עסקי, איני סבורה כי התובעת תירתע מניהול תביעתה כנגד הנתבעת, אך משום שמכוח תניית השיפוט תביעה זו תידון בחיפה.

12.יתרה מכך, התובעת לא הוכיחה את מקום עריכת ההתחייבות, ולא ציינה עובדה זו בכתב התביעה, ורק בתגובתה לבקשה העלתה לראשונה את הטענה כי ההתחייובת נעשתה בטבריה.

13.באשר לפן המעשי העולה מהבקשה, דהיינו הנוחות בהתדיינות בעיר זו או אחרת, הרי שהתובעת לא טענה כי קיום הדיון בחיפה יהווה הכבדה מבחינת השמעת העדים או מכל בחינה אחרת. לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט בדימוס ש. לוין ב ברע"א 6290/94 לוי נ' פולג, פד"י מט(2) 731:

"זוהי תוצאה בלתי נמנעת מהתאמתם הרצויה של סדרי הדין להוראות הדין המהותי. במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו של בית-משפט זה או אחר" (שם, עמ' 734)".ב

14.לעניין הטענה ביחס להוראות סע' 6(3) בפרק כיסוי שבר שמשמות- חריגים, מקובלות עלי טענות התובעת בעניין, שאין לדון במשמעות החריג בשלב מקדמי זה, מבלי לאפשר לתובעת להעלות את טענותיה בעניין.

15. לאור האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה, קובעת כי הסמכות המקומית לדון בתביעה נתונה לבית משפט השלום בחיפה, לפיכך אני מורה על העברת התיק לבית משפט השלום בחיפה.

16.ההחלטה שניתנה היום בדבר דחיית מועד הדיון לחודש 11/11 מבוטלת.